זאת לא תמונה מוצלחת, אמרתי.
את לא מבינה כלום, הוא ענה. רמזים של אור, זה מה שעושה אותה כל כך טובה. רק מי שיודע יוכל לראות שם את הגלים והסערה בים.
צחקתי. מה פתאום גלים? איזו סערה? גדר, שדות בר ותאורת פנסים וירח בלילה מעונן במיוחד…
אור – זה הגורם היחיד והבלעדי שבלעדיו אין צילום. המילה צילום בלעז מורכבת מהמילים פוטו (אור) ו-גרף (רישום), כלומר רישום אור, ציור באור.
מה שעיכב כל כך הרבה שנים את הופעת הצילום היה החיפוש אחר חומר שישמר את רישומי האור, שאותם הכירו האמנים כבר זמן רב לפני כן (ר' קאמרה אובסקורה). מרגע שהתגלו החומרים שמגיבים לאור ומשמרים את הרישום שנוצר – נולד והתאפשר הצילום.
עוד לפני שהשתמשנו באור ליצירת תצלומים, שימש האור כמשל לדעת, לנפש, לרוחניות, תבונה גבוהה ומודעות, מושג נרדף לנאורות, לאלוהות ולטוב.
מרחק שנות אור עברו מאז "ויהי אור" ועד "תקליטור" (תקליט+אור) ובנתיים מלאה העברית בדימויים, ניבים הלחמים וביטויים הקשורים באור: ראה אור, יצא לאור, אור לגויים, אור הגנוז, אור אדום, אור ירוק, אור יקרות, מאור עיניים, רמזור, מגדלור, אור גנוז ואור לגויים, מאורות גדולים ומאורות קטנים, אור החיים, אור השכינה, ועוד ועוד ועוד.
החיבור, אם כך, בין האור החומרי לבין האור הנפשי, הרוחני, באמצעות הצילום – כמעט מתבקש מאליו:
האור החומרי שפוגע בחפץ ——-> חוזר אל משטח שקולט ומשמר אור ———-> חוזר מהתצלום אל עיני המתבונן ———> והופך לאותות חשמליים במוח שמפעילים תגובה רגשית, חווייתית, שכלית, נפשית ורוחנית.
התשובות לשאלה: "מה אתה רואה בתמונה?" רבות כמספר המתבוננים בתמונה, וכולן נכונות, גם אם משמעותן הפוכה לחלוטין.