לראות תבניות - זה צורך הישרדותי
(פוסט סיכום והרחבה לסדנת 'השראת כתיבה דרך צילום' שהנחיתי במפגש בלוג קלאב אצל צפי הדר ריכטר ב 17-10-18)
המוח שלנו רואה תבניות. ככה אנחנו בנויים.
העיניים שלנו מעבירות מידע אינסופי אל תוך המוח – אלפי אימאג'ים בשניה, כמויות אינסופיות של מידע.
80-90% מהמידע שמגיע מהחושים – מגיע מחוש הראייה.
(תקנו אותי אם אני טועה, לא מצאתי סימוכין)
המוח היעיל שלנו קודם כל מתייק את הדברים בתבניות. ככה הכי קל, מה שלא מתאים – נזרק לפח….
אלא אם כן אנחנו מסבים את תשומת ליבנו המודעת למה שאנחנו רואים ואז מאפשרים לתבנית חדשה להתווסף לאוסף.
כשאני מחפשת השראה דרך צילום – אלה בדיוק הדברים שאני מחפשת:
תשומת לב מודעת והפתעה
תשומת לב מודעת - למה בדיוק ?
תרגיל #1:
מכיוון שכל כך הרבה מידע מגיע, הרבה פרטים נעלמים מעינינו. סליחה. נעלמים מתודעתנו.
אז קודם כל, נקטין את כמות המידע שמגיע.
הפכי כף יד אחת והצמידי זו לזו ליצירת חלון מלבני.
כעת עיצמי עין אחת, ועם עינך הפקוחה הביטי דרך המסגרת שנוצרה.
הניעי את המסגרת ואת מבטך סביב סביב, לאט, ושימי לב מה את רואה, מה נכנס לתוך המסגרת, איזה קומפוזיציות נוצרות ומשתנות, מה מעניין אותך ומה לא, איזה יחסים נוצרים בין המשתנים בתוך המסגרת, מה נמצא במרכז? מה תופס את העין? מה נמצא מאחוריו / מלפניו / מצדדיו?
הישארי למשך זמן ארוך יותר כשמשהו מעניין נתפס במסגרת.
רישמי כותרת, משפט, מחשבה או תחושה שעלו בך כתוצאה מהתרגיל.
(זה משהו שנחמד וכדאי לתרגל אותו בסביבות שונות, אינו מצריך שום עזרים מיוחדים, והוא מתרגל את ההתבוננות המודעת בקלילות ובכיף)
סודות טמונים באלבום התמונות - בכיס שלך
תרגיל #2
תוציאי… תוציאי את הסלולרי רגע מהתיק או מהכיס.
עכשיו תפתחי את גלריית התמונות במצלמה הסלולרית שלך ותבחרי אחת שאת אוהבת – מכל סיבה שהיא.
(התמונות המופיעות כאן בגלילה הן של חלק ממשתתפות בערב בלוג-קלאב בנושא זה)
כתבי 5-6 מילים (עדיף מילות רגש) שמתקשרות לך אסוציאטיבית למילה שבחרת, או בקשי מאנשים לידך לזרוק מילים / אסוציאציות.
כעת בחרי מילה אחת ורשמי אותה באמצע דף, בעיגול.
סביבה רשמי כל אסוציאציה שעולה לך וקשורה למילה המרכזית:
למשל:
מילים הפוכות,
רגשות, תחושות, ריחות, צלילים….
הוסיפי מעגל נוסף של מילים ואסוציאציות למילים שכבר רשומות.
כעת בחרי מתוכן 3-4 מילים והפכי אותן לכותרת או משפט פתיחה לפוסט .
אין "נכון" ו"לא נכון" בתהליך הזה.
הרעיון הוא להרחיב-להרחיב-להרחיב ואז לצמצם-לצמצם-לצמצם
עד שמגיעים לאיזשהו משפט או כותרת שמייצרים פתיח מעניין, מחוץ לקופסה, מחוץ לתבנית הרגילה שלנו
שממנו נצא בהמשך לפוסט שלם.
יכול להיות שיהיה קשר ישיר לתמונה ממנה התחלת את התהליך, ויכול גם להיות שלא.
תסכימי להיות מופתעת…
הכל בסדר 🙂
לא צפוי אך מדוייק
תרגיל #3
ערכת קלפים של Points of You בדרך כלל מלווה אותי בסדנאות שאני עורכת ובאימונים אישיים.
כשאני רוצה להכניס מימד של הפתעה – אני תמיד משתמשת בקלפים, ועדיף כשהם הפוכים.
הפעם השתמשנו ב"משחק האימון".
אפשר לקחת שניים-שלושה קלפים להשתמש בהם כשערים לעוד רעיונות, אסוציאציות וסיפורים שיתחברו לפוסט,
כדאי להשתמש בספר המצורף למשחק, בסיפורים של הקלפים שבחרנו, בציטטות ובשאלות הנלוות.
אתם תופתעו לגלות עד כמה התהליך הזה בלתי צפוי אך סופר מדוייק.
אתן מוזמנות להשאיר פה בהערות משפטי כותרת, פתיחים, רעיונות שעלו לכן בעקבות התרגילים אלה,
גם שאלות כמובן תתקבלנה בברכה,
ואם כבר נכתב גם הפוסט – שתפו, שתפו, נשמח לבוא לקרוא
🙂
תודה רבה על ההשארה שהבאת לי בעקבות הסדנא, היה נפלא ומעשיר.
תודה מאיה.
אני שמחה לשמוע.את מוזמנת להשאיר לינק לתוצרים.. 🙂
נהדר שסיכמת לנו את מה שעברנו בערב הזה.
ותודה רבה על הפתח שפתחת לי להשראה, למודעות, לערוץ נוסף של קבלת מידע והעברתו.
חושבת על המשימה. מקווה שאעמוד בה. וגם אם לא, היא בטח זרעה זרעי-משהו, שינבטו כשיגיע הזמן המתאים 🙂
תודה לאה,
לזרוע זרעים זה בדיוק העניין. 🙂
תודה חיה על סיכום ההנחייה והתרגילים בפוסט הזה.
אני יכולה להמליץ על תרגיל נוסף שמחדד את הראייה והוא לקחת נייר A4 ולגזור מתוכו ריבוע קטן, נגיד 5X5 ס"מ. ודרך הריבוע הזה להתבונן במציאות סביבי, עד שמוצאת פריים שתפס לי את העין ואז להיעצר ולתאר את מה שרואה: צבעים, מרקמים, קומפוזיציה, צורות, כיוונים, אור-צל. לפרק את האימג' למרכיבים שלו. זה עוזר מאוד לחדד את המבט, להבחין בגווני ביניים, פותח את המודעות לעושר הגדול שנמצא בהידג יד ויחד עם זה מצמצם את זה לפריים קטנצ'יק.
אהבתי את הקלפים ואני ממשיכה להסתובב עם שתי המילים שהגרלתי כאילו במקרה. יש להן משמעות, היא לאט לאט נגלית בפני.
תודה גם לך אילנה.
גילית בפני עולם שלם של שאלות מנחות להתבוננות על הקשר בין פעולם הצילום עצמה לבין ההתהגות בחיים, ואני מסתובבת איתן ועם תיאורי ה"צילום ביום" בבלוג המצוין שלך.
כיף להכיר
חיה,
לא הייתי במפגש, אבל קראתי את הפוסט ביום ששי, ומשהו ממנו הדהד לי הבוקר, כשיצאתי להליכה.
בעמק מימיני מתבצעות עבודות לסלילת הרכבת הקלה, מנוף עצום על רקע שמים תכולים, וממש בקצה המנוף נגלה לי הירח (השעה היתה 7:15, יש ימים כאלה, של יום ולילה במעורבב). חייכתי והמשכתי לצעוד. חמישים, ששים, מאה מטר – ומשהו עוצר אותי בחריקה, ואני חושבת: התבוננות מודעת. תתבונני. ותצלמי. יש לך פה משהו.
צילמתי. אבל בנקודה הזו, המרחק בין קצה המנוף לירח היה גדול מדי.
אז חזרתי לאחור. נשמתי, וצילמתי בסבלנות.
לפעמים הירח בהישג-יד, אם רק עוצרים להתבונן בו. או אם טורחים להציב מנוף מספיק גדול (-:
תודה, חיה, על הפוסט, ושיהיה שבוע טוב, שאפשר להגיע בו רחוק, אפילו עד לירח
רחל, יקרה
ת ו ד ה , כולי עכשיו חיוך זורח, כמו פני ירח.
משתוקקת לראות את התמונה.
את מוזמנת לפרסם אותה בקבוצת הבלוג קלאב בפייסבוק, או אצלי… או אצלך – ולשלוח לינק… :-))
תודה רבה, חיה, על הרצאה נהדרת.
אהבתי מאד את התרגיל הראשון של תשומת לב מודעת. כל כך פשוט וכל כך ממקד.